הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים
 על אודות 'עיניים'  |   About Einayim  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר
 דף הבית
 


 
אתם מוזמנים להמציא המשך ל 'סיפור שאינו נגמר' המופיע בגיליון 197 בנושא מחר. מבחר מן ההמשכים שלכם יפורסם כאן ובעיתון 'עיניים'.
  שמי הפרטי
  שם המשפחה שלי
  אני
  הגיל שלי
  מספר הטלפון שלי
  הכתובת שלי
  היישוב שלי
  האימייל שלי
  זה הסיפור שלי*
  *לא יותר מ-50 מילים
 
מבחר מההמשכים ששלחתם :
 
ובדיוק אחרי 24 שעות, כלומר למחרת, נראה באופק המטאוריט הגדול שכולם פחדו ממנו. כולם התחילו לברוח לצדדים ולצרוח, חוץ מקבוצת הסרבנים שראו שמשהו מוזר קורה. הם ראו שהמטאוריט קטן וקטן ככול שהוא מתקרב. פתאום צץ מאחורי המטאוריט יצור ירוק בעל שלוש עיניים, שרוכב על מן קורקינט חלל מוזר שמשאיר אחריו שביל סילון. היצור צעק: ”לא! דגם המטאוריט שהכנתי להרצאה מחר! המורה למדעי החלל תכעס נורא!”...
שירה מנחם בת 10

אנחנו לא מאמינים שזה היום האחרון. וגם אם כן, יהיה רק טוב יותר ושמח יותר מאשר אם תסתגרו בבתים שלכם. זה לא יעזור לכם נגד המטאוריט, תנסו להגשים את כל החלומות שלכם, תעשו כיף חיים. נ.ב. אנחנו לא מאמינים שבאמת יפגע מטאוריט.
תמר סבתו-שורץ בת 8

ראיתי את המטאור אני לא פחדתי אבל כולם פחדו ואז ספרתי 10 9 8 7 6 5 4 3 2 1 ואז כשזה הגיע זה התפוצץ אבל זה לא היה אמיתי. מתוך המטאור יצאו מלא ממתקים, כל הילדים קפצו ושמחו ומי שהיה הכי שמח זה רופאי השיניים ואז אני צחקתי על כולם.
תומר אורג וינברג בן 10.5

פתאום התחילה הספירה לאחור: עשר, תשע, שמונה, שבע, שש, חמש ארבע, שלוש, שתיים, אחת ואז ראיתי את המטאור, הוא פקח עיניים ואמר, סליחה, אני מצטער, להתראות, וכך כל העולם ניצל.
אלה לוינשטיין בת 9.5

למחרת בבוקר, שעתיים לפני סוף העולם קם אחד המדענים שסירבו להאמין, צחצח שיניים, נעל נעליים ויצא לעבודה. עוד לפני שנה התחיל המדען לערוך ניסוי, לראות אם יצליח לכוון את המטאור לכיוון השני, לבסוף שלח המדען מגנט ענקי לחלל והוא הסיט את המטאור ממסלולו. כעבור שנה הוא קיבל פרס וחי מאושר עד מחר.
דפנה צבר בת 11

ולמחרת... לא קרה כלום. המדענים טעו. כעבור שישה עשורים המדענים הכריזו שסוף העולם יהיה למחרת. אף אחד לא האמין להם וכולם צחקו. ולמחרת... בום. האסטרואיד פוצץ את כולם.
עמנואל רוזנראוך בת 10

”...אמרנו לכם שלא יגיע שום מטאוריט ויגרום לסוף עולמנו”. אבל למחרת, פתאום, הגיע איש חכם ואמר ”אתם אמנם צדקתם אך צדקתם חלקית וגם שאר האנשים צדקו חלקית כי זה נכון שסוף העולם יגיע, אך לא יגיע היום ולכן שני הצדדים צודקים, כך הוא אמר והתפוגג. ביום למחרת הגיע סוף העולם.
שירה סגל בת 9.5

פתאום התחילה הספירה לאחור – עשר, תשע, שמונה, שבע, שש,חמש, ארבע, שלוש, שתים, אחת... ואז כולנו נעלמנו. תוך שלוש שניות הגענו לעולם אחר, כולם!. עולם שהוא כמו גיבוי כזה. הכל היה אותו הדבר, אולי קצת שונה. כולם הגיעו לבתים החדשים שלהם ואז שמנו לב שמישהו חסר - המשפחה שלא האמינה שהמטאור ייפול לא הייתה. התחלנו לנחש מה קרה להם ואז הבנו - המטאור פגע רק בהם.
נעמי צ בת 10

קוקוריקו! גילי קמה בבהלה. ”זה היה רק חלום”, היא ניחמה את עצמה ולפתע אימא שלה נכנסה לחדר ואמרה לגילי בפחד: ”מחר יהיה סוף העולם! עוד 24 שעות בדיוק!” כעבור 20 שעות גילי, משפחתה והרבה חברים נסעו לתחנת חלל וטסו בחללית לירח ומשם הם ראו שהאסטרואיד בכלל לא פוגע בכדור הארץ. בשמחה רבה הם חזרו לארץ וגילי שמעה את הסרבנים צוחקים ואומרים ”אמרנו לכם” והמדענים ברחו לכוכב רחוק כדי שלא יהרגו אותם.
לוטם דילמוני בת 10

”...אמרנו לכם שלא יגיע שום מטאוריט ויגרום לסוף עולמנו”. אבל למחרת פתאום הגיע איש חכם ואמר ”אתם אמנם צדקתם אך צדקתם חלקית וגם שאר האנשים צדקו חלקית כי זה נכון שסוף העולם יגיע, אך לא יגיע היום ולכן שני הצדדים צודקים, כך הוא אמר והתפוגג. ביום למחרת הגיע סוף העולם.
שירה סגל בת 9.5

בלילה כל העיר הייתה שקטה. שום ציפור לא צייצה, כולם שכבו דוממים במיטותיהם, מפחדים אפילו לנשום. העיר כמו קפאה במקומה, נהייתה מכוסת קרח, וכל האנשים פחדו מיום המחר. הגיע חצות, וצל חלף לאיטו על פני הבתים. כולם פחדו לצאת החוצה – אף אחד לא שם לב לחבורת הסרבנים שהסתובבה חופשי בחוץ, סוחבת כל מה שעלה על רוחה. גם לא היה אכפת לאנשים; בכל מקרה עוד כמה שעות העיר תושמד עד אפר, וכל מה שהאנשים יגנבו – יישרף יחד איתם. קולות צעדי הסרבנים תופפו על הרצפה ועברו מבית לבית, מציצים מבעד לחלונות ומאתרים בעיניהם החדות חפצים יקרים שעלולים להועיל להם. עברה עוד שעה, ועוד שעה, ועוד שעה. בית הכנסת כבר התרוקן, וככה גם בניין העירייה. הסרבנים הסתובבו דוממים ברחבי העיר, שקים כבדים על כתפיהם. עוד מעט יעלה הבוקר; הם חייבים למהר. השמיים החלו להיצבע בצבעי הזריחה: צהוב, כתום ואדום. קרני השמש החלו להקיף את העיר באורם והשמש יצאה מבעד לענני הלילה הקרים. נותרו עוד 5 שעות להשמדת העולם. לא ניתן היה להבחין בשום תזוזה מאנשי העיר שסגרו את הדלתות, נעלו את החדרים, הגיפו את כל התריסים. כל הבתים היו דוממים ונדמה היה שקרני השמש שחדרו לעיר רק קיררו אותה עוד יותר; האווירה נותרה כעורה, והשמיים שמי עלטה. הסרבנים ניצלו כל דקה אחרונה לפני שאנשי העיר יתעוררו. הם התרוצצו מבית לבית, גנבו כל מה שבא ליד, ושקיהם נהיו כבדים יותר ויותר, כך שכמעט כרעו מכובד משקלם. נדמה שכל העיר נסחבה על כתפיהם; אך כל אנשי העיר עדיין האמינו בעיוורון שהעיר תושמד עוד 4 שעות. עברה עוד שעה, ועוד שעה, ועוד שעה. נותרה שעה להשמדת העולם. העיר חיה באשליות שאף אחד לא יזכה לחיות את יום המחר, אך האמונה הועילה לסרבנים: הם ידעו, שכאשר אנשי העיר יבינו סוף סוף שהמטאוריט לא הולך ליפול, הם יזכו ליחס של כבוד מכל אנשי העיר ואולי אפילו יקבלו תואר של מעמד מסוים. וכאשר אנשי העיר יגלו שחסרים בבתיהם חפצים – הסרבנים יהיו הראשונים שיישלחו מטעם העירייה ”לתפוס את הפושעים”. הבוקר עלה. נותרה עוד חצי שעה להשמדת העולם. בינתיים הסרבנים התעוורו מהעושר שהיה ממש בהישג ידם: עוד קצת, הם אמרו לעצמם, עוד בית אחד, עוד שרשרת זהב אחת ונלך הביתה. אך הבוקר עלה, ואנשי העיר החלו להציץ בחשש מבעד לחלונותיהם. נותרה עוד רבע שעה להשמדת העולם! הסרבנים המשיכו התרוצץ מהר ככל שנשאו אותם רגליהם ולסחוב מכל הבא ליד. שקיהם נהיו כבדים, מאוד כבדים, כבדים מדי. עוד 5 דקות להשמדת העולם. האנשים כבר החלו לפתוח את הדלתות, מסוקרנים לראות את המטאוריט; הסקרנות גברה על הפחד. עוד 3 דקות, והסרבנים המשיכו להעמיס על כתפיהם עוד ועוד. עוד דקה להשמדת העולם. האנשים כבר החלו להעיף מבטים כעוסים לעבר השמיים, לא מבינים למה המטאוריט לא נגלה מבעד לעננים. 30 שניות לפני סוף העולם, צעקתו של ילד הדהדה בכל העיר, הוחזרה מהקירות, נכנסה לכל החדרים. ”הסרבנים הם גנבים!” כל הראשים הופנו לעבר חבורת האנשים שעמדו באמצע הרחוב, קרני השמש יוצרים מעגל של אור מסביבם, וכל אנשי העיר מביטים בהם בכעס. פני הסרבנים נהיו חיוורים יותר ויותר. המשטרה החלה להתקרב, ואנשי העיר פתאום הבינו: שום מטאוריט לא הולך ליפול. הכול היה שקר אחד גדול מפי האנשים האלו, שניצלו את הלילה הדומם כדי לשדוד את העיר. בלילה הזה קרה דבר חשוב: לא העיר הושמדה - האנשים נתפסו, והשקר הושמד יחד איתם.
טל וקסלר בת 11

בום! המטאור נפל באמצע האוקיינוס, הוא היה קטן וכלום לא קרה חוץ מרעידת אדמה קטנה. מאז אנשים לא זיהמו את העולם כי חשבו שאם מטאור נופל יכול להיות סוף העולם, אז מה יקרה אם הם יחרבו את העולם!
נעמה מרום רותם בת 11

למחרת, הם הלכו להגיד לכל העולם: ”אמרנו לכם!” וברגע שהם יצאו... נפל עליהם המטאוריט! ושאר העולם ניצל.
עמר ירושלמי בן 6

אך הם לא צדקו, סוף הקץ הגיע, הקץ מין הימים, רק שהפעם לא היה כל כך מרעיש, כל איש ואיש בנה למשפחתו בית מתחת לאדמה. בבית היה אוכל שיספיק לשנה. המטואריט הגיע ובאמת כל הבתים נחרבו אבל האנשים לא. הם שמחו וכמובן, אבל כמובן המתכנתים הודיתו שטעו וכך כל אחד נהנה. אחרי שעברה לה שנה כולם יצאו מבתיהם ושמחו שלא נפגעו על ידי המטאוריט.
הילה ורדימון בת 10

אמרנו לכם, אנחנו שיחקנו, הוצאנו את הכלב לטיול, צחקנו, נהננו ושמחנו ואתם סתם פספסתם יום יפה ואביבי והסתגרתם בבית עצובים... פעם הבאה תהנו מהיום ואל תפחדו מהמחר...
יובל גופר בת 10.5

ולמחרת האנשים שחשבו שהעולם הולך להתפוצץ שמעו פיצוצים והם חשבו שזה לא נורא, אבל הסתבר להם שהם במלחמה.
רותם אלון רשף בן 9.5

”וקאט”! אמר הבמאי בקול, ”כל הכבוד הייתם מעולים! זה אחלה סיום לתוכנית הטלוויזיה” ”תודה רבה” אמרו השחקנים ”סוף העולם באמת הגיע, הזמן עובר מהר כשנהנים”
גל רייכנבאום בת 12

יום הדין הגיע. המטאוריט נכנס לאטמוספרה, והתחיל לעלות באש. רגע לפני ההתנגשות, הוא נשרף והתכלה! החבורה של האנשים הרגועים אמרו ’’אמרנו לכם!’’ וסיפרו שהמדענים מתחו את כל העולם ורק הם הצליחו לשמוע אותם. ואז באו אל המדענים...
אלי גריניס בת 9.5

ואז הבנתי שהם עשו לכל העולם מתיחה אחת גדולה. נרגעתי, הלכתי הביתה והתקשרתי לצוות חדשות וסיפרתי להם שהמטאור זה סתם מתיחה ולאחר כמה דקות הם עלו לשידור וסיפרו שהמטאור זה סתם מתיחה. כל העולם שמח. בגלל שצילמתי את האנשים שעשו את המתיחה אני שלחתי את התמונה למשטרה והמשטרה עצרה אותם והם הלכו לכלא. סוף טוב הכול טוב. אבל, איך הם ארגנו את כל המתיחה.
איל הוברמן בן 10.5

שעה לאחר מכן הגיעה הודעה לארץ: ”שלום רב אנחנו הירוצים אנחנו שולטים במטאוריט זה אנא שלחו לנו מיליון ק”ג זהב ונשנה את מסלול המטאורוריט”. בני האדם סרבו. לאחרי 23 שעות ראינו כדור אש ולפתע הוא נכבה וראינו סלע בקוטר של ס”מ אחד כולנו שמחנו ושיגרנו פצצה לחלל מוסוית כ-זהב. דקה אחר כך ראינו פיצוץ וכולנו חיינו באושר ובעושר.
דניאל ובר בן 9

הקליקו לצפיה בעוד הרבה המשכים לסיפורים מגיליונות קודמים
196 שכנות
195 אינטואיציה
194 צינורות
193 מוסר
192 מוזר
191 פרסומת
190 תעופה
189 חוטים
188 נוזל
187 ציות
186 מכתב
185 כדור
184 פרטיות
183 מתנה
182 גניבה
181 שמחה
180 סימנים
179 לכלוך
178 דם
177 שאלה
176 ילדות
175 יוצא דופן
174 מנהיגות
173 יסוד
172 טעם
171 מרובע
170 אפור
169 אני
168 ישן
167 ציפורים
166 ירוק
165 אנרגייה
164 מצרים
163 תקווה
162 טעות
161 שיווי משקל
160 סכנה
159 שבוע
158 שורשים
157 תעתועים
156 תודה
155 מסע
154 זכוכית
153 תאטרון
152 נקודה
151 מוח
150 שקט
149 ירח
148 גן
147 שמש
146 צחוק
145 מהירות
144 לבן
143 ברזל
142 מתוק
141 כפתורים
140 כלבים
139 בריאות
138 סבא וסבתא
137 מהפכות
136 בדידות
135 זבל
134 פרחים
133 קו
132 שלוש
131 תעלומות
130 זיוף
129 דמוקרטיה
128 שער
127 מדבר
126 ריגול
125 גשר
124 קופסה
123 לחם
122 קשקוש
121 רחוב
120 חלון
119 צופן
118 עיגול
117 כעס
116 קצב
115 עיתונות
114 גבול
113 אחים ואחיות
112 כחול
111 קסם
110 ברכה
109 כאב
108 סיפורי קומיקס
107 החופש הגדול
106 חדש
105 כיסא
104 דווקא
103 היגיון
102 בישול
101 רוח
100 חיים
99 סליחה
98 מתח
97 המצאות
96 מחזור
95 עני ועשיר
94 רעש
93 חומר
92 אומץ
91 בפנים ובחוץ
90 החיים פעם
89 כתב
88 קנאה
87 שחור-לבן
86 בית ספר
85 טוב ורע
84 חידות
83 גלגל
82 אבא
81 מקום
80 אילו
74 אמא
73 מספרים
71 דיוקן
70 דמיון
69 צל
1 נייר