כתב: אייזופוס | עיבדה: נאורה יהב | איירה: ליאורה גרוסמן

מתוך גיליון 267 של ׳עיניים׳ בנושא ‘משל’ משנת 2022

 

צב ואַרנב נִפגשו בַּיַער. לָעג הארנב לַצב על רגלָיו הקצרות והעקוּמות. ענה לו הצב: “בוא נִתחרֶה, ותִראֶה שֶאני אנצֵח ואַגיע רִאשון”. הארנב ענה בְּהִתנַשׂאוּת: “הִצחקתָ אותי!”. הצב הִציע שהשוּעלה תהיה השופטת “כי בְּכל היַער אין חַיָה יְשרה והוגנת וחכמה ממֶנה”. הארנב הִסכּים, גם השוּעלה הִסכּימה, ואות הזינוּק ניתן.

הצב יָצא מִייָד לַדרך, ואילו הארנב סמך על קלוּת רגלָיו ואמר בְּליבו: “חם הַיום. אין צורך למהר. אֶשכּב לי כאן בְּצד הַדרך ואנַמנֵם מעט”. חלפה שעה, חלפו שְעתַיִים, נַעשׂה קצת יותר קריר, והארנב הִתעורר. הִסתכּל כֹּה וָכֹה, וראה אֶת עִקבות הצב בַּחול. קפץ מִייָד ורץ בְּשׂיא המהירוּת לְעֵבר נקוּדת הסִיוּם – אך לְתַדהֵמתו גילה שהצב כבר הִקדים אותו, וכל החַיות מְריעות לו וּמבָרכות אותו על ניצחונו בַּתחרוּת.

הצטרפו כמנויים דרך פייפאל:
כתבו לנו את שמות 2 גיל' המתנה
הצטרפו כמנויים דרך פייפאל:
כתבו לנו את שמות 2 גיל' המתנה