הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |   About Einayim  |  מערכת 'עיניים'
 צור קשר
  18/01/2019 
 
הופיע גיליון 221
 בנושא פנים



מָה אוֹמְרוֹת פָּנַיִיךְ
כָּתְבָה: לִיאַת בֶּן דָוִד
אִייְרָה: עָפְרָה אֱיָיל
פָּנֶיהָ הֶראו שהיא מוכנה לִתקוף. המבט המאַיֵים, הִתמַתחוּת עור הלחָיַיִם, השׂפתַיִים הרוטְטות. הפנֵיתי מבט לַכּיווּן שאליו נֶחשׂפו שינֶיהָ: שָם, מבט רעֵב של ציפור טֶרף גדולה נח על הגור שהיא הִמליטה זה עתה. בלי קול עברו בֵּיניהם מְסָרים חַד־מַשמָעִיִים — כלבת הַיָם אותְתה לַציפּור: אם תעֵזי להִתקרֵב לַגור שלי, אֶתקוף.
הַיְכולת להבין רגשות וּמַחשבות של יצורים חַיִים אחרים חִיוּנית לִיכולתֵנו לְתַקשר וּלהגיב כָּראוּי לַמתרחֵש בִּסביבתֵנו. הַבָּעות פָּנים מְאַפשרות לנו להעביר בִּמהירוּת מֵידע וּמְסרים מְגוּוָנים, ואנחנו לומדים לתַקשר בְּאֶמצָעוּתן עוד לפנֵי שאנו לומדים לדבּר. בִּשנת 1872 טען הבִּיוֹלוֹג ואבי תורת האֵבוֹלוּצְיָה, צַ'רְלְס דַארְוִוין, שֶיְצורים חַיִים, וּבִכלָלָם בני האדם, מְבַטאים רגשות בְּסיסִיים בְּאֶמצעוּת הבָּעות פָּנים. אלֶה יוצרות מֵעֵין שׂפה שכּל בני האדם מבינים, בלי קשר לְתַרבּותם וּלְמוצָאם. בַּמאה העֶשׂרים הוכיחַ הפְּסיכוֹלוֹג פּוֹל אֶקְמָן שקַיָימות שש הבָּעות פָּנים בסיסִיוֹת כאלה: שִׂמחה, כעס, גועל, פחד, עצבות והפתעה. מֵאז מַמשיכים החוקרים לאַתֵר הבָּעות בסיסִיוֹת נוספות.




אצל יונקים יש לַפָּנים תפקיד מֶרכּזי בְּהעברת מסרים וּבִיכולֶת ההישָׂרדוּת כבר מרגע הלֵידה. גור דובים מושך אותנו יותר מאִיגוּאָנָה שזה עתה בָּקעה מהבֵּיצה. קל לנו להתחבֵר עם כְּלַבלב יותר מלהתחבֵר עם צפַרדֵע. השעָרת המַדעָנים היא שהסיבה לְכך היא ההֶבדל בְּמבנֵה פְּנֵיהם: שלא כמו בַּעלֵי חַיִים אחרים, גורֵי יונקים זקוקים לְאחַר לֵידָתם לְטיפּול מְמוּשך של הורֵיהם, ולכן הם נולדים עם הבָּעות פָּנים המְעוררות רצון להגן עלֵיהם וּלטפֵּל בהם. נראֶה שהתְכוּנה הזֹאת היא הִתפַּתחות אֵבוֹלוּצְיוֹנִית הנִדרֶשת לְהישָׂרדוּתם. לכן, אם למשל נפגוש בְּגור ארָיוֹת נטוש, סביר שנִתרשֵם מעֵינָיו הגדולות והעגולות, מֵאפּו העגַלגל, מפּיו הקטן וּמֵרֹאשו הגדול יחסית לְגופו, והוא יֵירָאה לנו מתוק כל כך שנחליט לאַמֵץ אותו וּלטפל בו. בגלל המַראֶה החמוד שלו אנחנו עלולים לְהִתעלם מהַיְדיעה שהוא יגדל לִהיות אַריֵה טורף ומסוכן!
השימוש בַּפָּנים לְהַעברת מְסָרים הִתפּתֵח בִּמיוּחד אצל בני האדם. למשל, כְּשאנו נבוכים או חוששים פָּנֵינו מַסמיקות או מַחְוִוירות. החוקרים משערים שבִּשנֵי המִקרים זֹאת תוצאה של הכנת הגוף לִתגובה מסוג 'לִבְרוֹחַ אוֹ לְהִילָחֵם'. כְּשֶאנחנו מַרגישים מאוּיָמים או שלא בְּנוחַ מוּפרָש לְזרם הדם שלנו הוֹרְמוֹן הנִקרא 'אַדְרֵנָלִין'. האַדְרֵנָלִין גורם לְהֶאָצה של קצב פעימות הלב והנשימה וּלְהַרחבה של כְּלֵי הדם, והשינוּיִים האלה מְאַפשרים אַספָּקה מוּגבֶּרת של חַמצן לַגוף, וּבְעיקר לַשרירים. אחת ההשפָּעות של התופעה הזֹאת עשׂוּיה לִהיות זְרימת דם פְּחוּתה לְעור הפָּנים, ולכן הן מַחְוִוירות. אם אדם מופתע מאוד או ניצב מול סכנה פִּתאומית גדולה הוא עלול לְהַחְוִויר עַד כְּדֵי כך שֶיֹאמרו עליו ש'הַדָם אָזַל מִפָּנָיו'. השפָּעה אחרת של זרימת דם מוגבֶּרת היא הַסמָקה: הפָּנים מַאדימות מִשום שֶעור הפָּנים דק מאוד ויֵש בו כְּלֵי דם רבים הקרובים לִפנֵי העור. ההַסמָקה היא תופעה יִיחוּדית לָאדם. אחת ההשעָרות היא שלַהסמקה יש מֶסר חֶברָתי: מחקָרים הֶראו שכְּשֶאדם מסמיק כַּאשר הוא נִתפּס בעשִׂייַת מַעשֶׂה פסוּל, ההסמקה שולחת לַסובבים אותו מסר לא־מילוּלי של הִתנַצלוּת, היא משַדרת להם שהמַסמיק מוּדע לְטעותו, ולכן הם סַלחָנִיִים יותר כְּלַפָּיו.




מַדענים גילו שבְּמוח האדם קַיָימים אֲזורים וּמַנגְנונים המְיַיצרים הבָּעות פָּנים, ואֲזורים וּמַנגְנונים המְזַהים וּמְפַענחים אותן. לא ידוע עדַיִין אם אנחנו נולדים עם המַנגְנונים האלה או שזו תְכוּנה נִרכֶּשת מֵהַסביבה. אף שאזורים אלה נמצאים רק בְּמוח הַיונקים, מֶחקרים מוכיחים שגם יצורים אחרים (כמו עופות, דגים וחרקים מסוּיָמים) מְסוּגלים לְזַהות הבָּעות פָּנים. אומנם עדַיִין לא ידוע כֵּיצד הם עושׂים זֹאת, אך אין ספק בַּחשיבוּתהּ של הַיְכולת הזֹאת: היא מְאַפשֶרת להבחין בין טורף לְיָדיד, לְזַהות בּנֵי זוג, לפעול בְּשיתוף פְּעוּלה לִמציאַת מזון, ועוד.
החשיבות שאנחנו מְיַיחסים לַפָּנים באה לִידֵי ביטוּי גם בַּתַרבּוּת. אנחנו משתמשים בְּצִבעֵי פנים כְּדֵי ליצור זהוּת, לְהַסוָואה או לְהעברת מסרים. בְּעִברית המילה 'פָּנִים' מְסַמלת ריבּוּי, והריבּוּי מִשתַקֵף גם בְּביטוּיִים כמו 'יש לַדברים פָּנים לְכאן וּלְכאן' או 'יש לַדברים פָּן חִיוּבי וּפָן שְלילי'. ביטוּיִים אלה ואחרים מְסַמלים אֶת הקשר הֶעמוק הקַיָים בין הבָּעת פָּנֵינו לְבֵין מַחשבותֵינו ורִגשותֵינו. אם כן, בַּפּעם הבאה שתפגשו אדם שנָפלו פָּנָיו, הָאירו לו אֶת פְּנֵיכם. יש לי תחוּשה מְבוּססת, שזה ישַנה אֶת פְּנֵי הדברים כולם.