הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים |  דבר העורך
 על אודות 'עיניים'  |   About Einayim  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר
 דף הבית
 


 
מבחר מהמשכי הסיפורים ששלחתם לגיליון 105 בנושא כיסא
 
פתאום ראיתי את אליהו מגיע, יושב על הכיסא ולוגם מן הכוס. הכל נראה בסדר אך פתאום הוא החל לצעוק והפך לזומבי שרדף אחרי. התעוררתי שטוף זיעה. סבתא שאלה אותי אם אני בסדר סיפרתי לה על החלום ואז היא אמרה לי: ”אתה מספיק גדול,אליהו לא באמת קיים... אני מצטערת”
שחר דרור-טבק בת 11

פקחתי את עיני למשמע צרחה נוראה - גבר בעל פנים מאירות, זקן לבן ארוך המכוסה באדרת לבנה, שפך את כוס היין שלו, וקפץ מן הכורסא הכחולה. מיד הבנתי שזה אלי‏הו הנביא. ואז... הפסקה! הסרט ימשיך אחריה.
נעמה ואילה פוסטיק בת 9 ו-10.5

פתאום! נכנס אליהו הנביא ואמר לכולנו:”אני לא אשב אתכם וסליחה על ההפרעה אבל לשתות אני כבר לא יכול יותר כי שתיתי יותר מידי ויש לי ישיבה מאוד חשובה. חיב לזוז!ואני חושב לעצמי: חבל. אם הוא היה יושב על הכיסא היו פדיחות רבות.
נדב דורי בן 8