הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים |  דבר העורך
 על אודות 'עיניים'  |   About Einayim  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר
 דף הבית
 


 
מבחר מהמשכי הסיפורים ששלחתם לגיליון 136 בנושא בדידות
 
לפתע שמעתי צפצוף. זה היה השעון! איחרתי לבית-הספר! או... שהיום יום שבת? אמא באה להעיר אותי, רכובה על מזרון! עד היום איני יודע אם זה היה חלום או מציאות...
איה ליכטנברג בת 9

אמא באה והעירה אותי והזכירה לי את כל הפגישות שלי להיום ואמרתי לה: ”אמא חלמתי חלום ולמדתי ממנו משהו חשוב: ”כל אחד נהנה מהבדידות שלו”.
רוני שלייפר בת 9

נרדמתי לעוד כמה שעות, וכשהתעוררתי שמעתי קולות של מכוניות, הצצתי דרך החלון וראיתי שזה נכון. דווקא הצטערתי, רק באותו רגע הבנתי שהבדידות חשובה ושצריך אותה בחיים.
אור בריימן בת 8 וחצי

לפתע, נמלה החלה לטפס לי על הרגל. ’’די איזה מסכן, כזה בודד’’, היא אמרה. עוד נמלה ועוד אחת החלו לטפס עליי ולקשקש על כמה שאני מסכן ובודד, עד שהבנתי שעדיף היה לשמוח על הבדידות מההתחלה.
אלון זורע בן 10