הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים |  דבר העורך
 על אודות 'עיניים'  |   About Einayim  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר
 דף הבית
 


 
מבחר מהמשכי הסיפורים ששלחתם לגיליון 192 בנושא מוזר
 
שלום רב, שמי אלה כהן ואני אמא לשני ילדים (אנה ויותם) בעייני הרעיון שלך נהדר ואפילו מקסים, הילדים שלי כבר היום שמעו את שלגיה המחודש ומיד דרשו שאני אחתוך להם תפוח אורגני וילדים הם מזוללי השוקולד אז אני כותבת לך מכתב תודה מהלב, בשמחה, אלה כהן
אמילי אורלב בת 10

וגיליתי שזה באמת היה זאב. במושב האחורי שלי ישב זאב אשר ענד את העניבה שלי ופיו מלא חלווה וניל. לפתע עף ראשו של הזאב ומתחתיו התגלה פונפון, אשר ישב על ראשה של יודית. יודית הסירה את העניבה וצחקה. ”אחד באפריל!”
אביגיל בר הלל בת 11

הבנתי שאני לא אגיע בזמן לעבודה היום ממילא אז עצמתי עיניים, לקחתי עשר נשימות עמוקות ואז המשכתי לנהוג לעבודה במהירות, מפני שאני כבר באיחור של עשר דקות! לפתע שמעתי צלצול, כמו של שעון מעורר... גיליתי שהכול היה חלום... לתה שלי הבוקר היה טעם רגיל, מצאתי את העניבה שלי, כמו בוקר רגיל.
שקד בן אשר בת 11.5

ופתאום בום טרח נתקעתי במכונית שהייתה לפני.
אילון פרידמן בן 10.5

”אתה מדמיין הכול...” מלמלתי לעצמי וניסיתי לשכוח את כול מה שקרה לי ולהתרכז בנהיגה. בזוית עיני קלטתי אוטובוס גדול עוצר ויודית ופונפון עולים עליו. רגע... יום הקניות של יודית הוא ביום רביעי, והיום יום... איזה יום היום באמת? סילקתי את המחשבות והמשכתי את הנסיעה כשאני חושב על ענייני העבודה בלבד. ושם, כשהגעתי, ראיתי את יודית, מתנשפת. ”יודית?” שאלתי. ”מה את עושה כאן?” ”ומה אתה עושה בעבודה, ביום שבת בבוקר, במכנסי נשים, כשהחליפו לשעון חורף?” היא החזירה לי שאלה. ”על מה את מדברת?” שאלתי אותה, במבוכה קלה. ”נו באמת” היא התעצבנה. ”איזה יום... בתחילת היום, קמתי מוקדם מהרגיל, כי אם אתה זוכר, הלכתי לישון מוקדם. רציתי להוציא לי את הקפה, אבל אז ראיתי שנגמרו לגמרי כל השקיות של התה שאתה שותה בבקרים. אז בלי להתארגן כמעט, רצתי אל החנות היחידה הפתוחה, כי, עכשיו, כמובן, שבת, ומצאתי שקיות תה. לא היה תה שחור, אז לקחתי שקיות תה בטעם חלווה וניל, אבל הייתה הנחה לתה בלי הקופסא, אז קניתי פשוט את השקיות עצמן, והכנסתי לתוך הקופסה של התה השחור. מיהרתי הביתה ואז נזכרתי שעכשיו השתנה השעון לשעון חורף, אז הרשיתי לעצמי לישון עוד קצת, אבל אחרי רבע שעה שמעתי אותך קורא, מחפש את העניבה שהרי הכנסתי לכביסה אתמול! ואת המכנסיים לבשת הפוך! אז התחלתי לצחוק, ואתה פשוט התעלמת, גמרת להתארגן וניסית לצאת. במהומה שהקמת, ועם המכנסיים ההפוכות שלך שמוציאות אותך בגירסה נשית...” היא גיחכה. ”הערת את פונפון. ואתה חושב שהכלב זאב הזה שמח כשהוא ראה מישהו שנראה זר כל כך בבית נמצא בבית ומעיר אותו? ומיד אחרי שיצאת, הוא פתאום לבש מן הבעה מהורהרת ורץ החוצה להשיג אותך, להצטער על מה שהוא עשה, ואני רצתי אחריו...” ”להחזיר אותו הביתה, אבל הוא עלה על האוטובוס לעבודה שלי” חייכתי. ”איזה יום מוזר - נהדר” צחקתי, ולקחתי את יודית ופונפון באוטו שלי חזרה הביתה.
נועה ירוקר בת 11 וחצי

וראיתי את יודית וכלבי הולכים עקבתי אחריהם יצאתי מהאוטו והמשכתי לעקוב אחריהם ושוב שמעתי יללת זאב. הם הלכו ואני אחריהם. ואז ראיתי את אישתי ואת שני ילדי כלואים על ידי יודיות ובנוסף אליהן זאב. ואז ראיתי שועל, הוא בא לטרוף אותי ובום התעוררתי והכל היה במקומו.
עלמה אלזם טופוריק בת 9

לפתע ראיתי את יודית עולה על ספינה. ראיתי אותה מטפלת בזאב מחמד. הרגשתי שובל בריח חלווה וניל, כנראה היא מייצרת בספינתה חלווה וניל, מוזר. הרמתי את מתי למעלה וראיתי את עניבתי, מוזר... כנראה היא שודדת ים, מוזר...
נטע אילני בת 9

עצרתי את המכונית, רצתי אל הגן, ופתאום ראיתי את יהודית שותלת פרחים ואת פונפון משחק בעניבה שלי. יהודית אמרה: ”אהבת את התה?”, לא ידעתי על מה היא מדברת. ”שמתי לך תה במחזיק כוסות של האוטו כדי שלא תהיה צמא.” סוף סוף הבנתי את הכול.
אלמוג כספי בת 8.5

עצרתי פתאום, "העבודה יכולה לחכות." חשבתי לעצמי. חניתי בחניה והתחלתי לרוץ אחרי יודית ופונפון. כשהגעתי למקומה, ראיתי שהיא מחזיקה את העניבה שלי וטובלת אותה בקדרה מבעבעת. "יודית, מה את עושה עם העניבה שלי?" שאלתי. יודית הסתובבה אליי. "מה את עושה כאן?" שאלתי "ומה את עושה עם העניבה שלי?". "אה, בסוף לא הלכת לעבודה" היא אמרה בקול מתקתק. "זה המקום הכי שקט שמצאתי." "ומה את עושה עם העניבה שלי?" שאלתי בפעם השלישית. "הא? אני?" היא ענתה "אני מנקה אותה."
יעל רוזמרין בת 9

ואז פונפון הפך לזאב. ”מה קורה כאן?” תהיתי. נסעתי לעבודה וגיליתי שהיא סגורה ואז הבנתי שעכשיו החופש הגדול. נסעתי למכולת כדי לקנות ביצים, אבל מכרו שם רק חלווה. ואז התעוררתי, וגיליתי שעל השידה ליד המיטה שלי מונחת חבילה חלווה פתוחה.
מירי מרום בת 7

זה היה הזאב מכיפה אדומה.
יונתן פסובסקי בן 10

אז הבנתי שזאת היללה של פונפון. כלבים לפעמים מייללים כמו זאבים. והבנתי שאת הריח עשתה המשרתת שסחטה חלבה לתוך התה שלי ועברה קודם במכונית. ואז ראיתי שהעניבה תלויה על הצוואר של פונפון: וכנראה שהריח שיגע אותו. ושבגלל זה יודית צחקה: כלב עם עניבה בריח חלבה. מוזר.
עופר קלאוס בן 6.5

ואז הבנתי שזה בכלל לא היה פונפון הכלב שלי, זה היה זאב! וגם הבנתי למה יודית צחקה עלי כשלא ידעתי איפה העניבה הכחולה עם הפסים הירוקים: כי היא לבשה אותה בעצמה! המצנפת האדומה הייתה של דודה שלי. אז חשבתי: רגע, אני ממש לא חושב בהגיון! אולי בכל זאת אני חולה?
תמר סבתו שורץ בת 8

עקבתי אחרי יודית, ואז וראיתי זאב ענק בצבע ירוק עם ריח של חלווה וניל! יודית נתנה לזאב את המצנפת האדומה, לאחר מכן רכן אליה הזאב ונהם אליה. יודית ענתה לו אבל לא שמעתי מה היא ענתה, פתאום זינק עליו הזאב הענק והכל השחיר. התעוררתי שטוף זיעה מהמיטה והחלטתי ללכת לשתות תה כדי להירגע, הכנתי את התה, שתיתי אותו ברוגע. סיימתי את התה שלי וחשבתי ”מוזר, לתה שלי יש טעם וניחוח של חלווה וניל”.
עשהאל קראוס בן 12

חיפשתי אחר הקול ומבטי נח על יודית. פתאום קלטתי שהיללות בוקעות מפיה! לאחר מספר שניות התקרבו אליה כמה עשרות כלבים והחלו ליילל לעברה. עיניהם נהיו אדומות כדם וגופיהם הלכו וגדלו לגוף של זאב. לפתע יודית הצביעה עליי! כל עשרות הכלבים שהיו מסביבה רצו לעברי כשרוק נוטף מפיותיהם המצחינים. נשימתי נעתקה. ואז... התעוררתי מהחלום...
מעיין וענבר קורן בנות 14 ו-8

פתאום נזכרתי שלמדתי כל כך הרבה את התפקיד בהצגה עד ששכחתי שעכשיו אני מופיע בה! כמה מוזר! חשבתי לעצמי בראשי...
ליבי רוטברג בת 9

לפתע המסך נכבה ביחד עם כל האורות, רק לאחר שניות ספורות דני הבין שאין קשר בין הסרט המוזר לתקרית הוא אמר ”מוזר”.
הלל פיליפס בן 10.5