הסיפור שאינו נגמר

אתם מוזמנים להמציא המשך ל'סיפור שאינו נגמר' המופיע
בגיליון החדש. מבחר מן
ההמשכים שלכם יפורסם בגיליון
הבא, והשאר יפורסם כאן באתר

תקציר הסיפור שהופיע בגיליון היקום

בְּכֶנס בֵּין⁻לאוּמי בַּנושֵׂא 'הַיְקוּם – האִם יש לו התחלה וסוף?' נשמעו דעותֵיהם של מדענִיות וּמַדענים ושל אנשֵי דת ורוּח מְכוּבּדים. כְּשאַחרון הנואמים סִייֵם אֶת דברָיו עלה פִּתאום לַבּמה איש קטן שנִראָה כמו נזיר סיני ואמר: "הַיְקוּם הוא בְּסך הכול חתיכת קקי קטנה וּמסריחה". הקהל נִרגש ונִרגז לְשֵמע הדברים הגסים והחצוּפים, אך אז קֵירב האיש אֶת שׂפתָיו המחַיְיכות אֶל המִיקרוֹפוֹן ואמר בִּמתינוּת:...

המשך:

לפתע נשמעה דפיקה חזקה על הדלת: “פתחו מיד! משטרה!” מנהל הכנס ההמום, פרופסור הנרי קלרסט, פתח את הדלת ולאולם פרצו שמונה לוחמי ה– CSIS, שירות הביון הביטחוני הקנדי, שאזקו מיד את הנזיר. מפקד הכוח פנה אל קהל המומחים: “אנו מצטערים להפריע, אך היה עלינו לעצור את המתחזה הזה שכבר שלוש שנים עובר בין כנסים מדעיים בזהויות מתחלפות, בשביל לעורר סערה במקום, ותוך כדי כך להתחבא באולם עד תום הכנס, ואז לפרוץ לכספת המנהל. הנה! תראו!” ובמילים אלו הסיר השוטר את גלימתו של המתחזה, וחשף לעיני הקהל צרור כלי נשק וכלי פריצה. השוטרים הובילו את העצור מחוץ לאולם, והכנס סוכם במשפט אחד: “היקום אינו אלא מערכת מסכי ווידאו, שמרחפים מול כדור הארץ ומדמים יקום שלם, בזמן שמחוץ לאשליה האדונים הווגונים שולחים מרגלים מתחזים לכדור הארץ, כדי לבדוק אם גילינו את התרמית ואת עצם קיומם, וכדי להתכונן לפלישה.”

גיל שפי
בן 10

המשך:

את דבריו כבר לא שמעו כי רעש אדיר של צ’קלקות הפר את הדממה ומשטרה פרצה למקום, עלתה לבמה ועצרה את הנזיר. שוטר אחד ממושקף שנראה כמו המפקד ניגש למיקרופון ואמר: “אנחנו מצטערים להפריע לטקס חשוב כזה אבל הבחור הזה הוא חולה נפש ואנחנו לוקחים אותו לבית משוגעים. שוב סליחה על ההפרעה.”

שקט השתרר באולם, השוטרים החלו לרדת מהבמה.

משפחה אחת ביקשה סליחה ויצאה מהאולם בריצה, ואחר כך עוד משפחה, ועוד, ועוד, עד שבאולם נשארו שני בני אדם: מנקה אחת שעברה עם מגב על רצפת האולם, וילד אחד שהמשיך לשבת ולא היה ניכר בו שהוא רוצה ללכת.

“ילד” פנתה אליו המנקה. “איפה המשפחה שלך? איבדת את ההורים שלך?” הילד הניד בראשו לאות ביטול. “אז למה אתה פה?” שאלה אותו המנקה. “זה לא לגילך הדברים האלה אתה יודע” אמרה.

פתאום קם הילד ואמר: “תקראו מהר לאסטרופיזיקאי האחראי פה!!!”

“מה קרה?” שאלה המנקה.

“הרגע גיליתי תגלית מדהימה!! הבנתי אם יש חיים ביקום או לא…”

הביט הילד במראה הקהל החוזר ששמע את זעקותיו. פתאום ניגש אליו בחור מזוקן שנראה כאילו אתמול חגג 100. “אני האסטרופיזיקאי האחראי כאן” אמר. “עכשיו, ספר לי אם יש חיים או אין!” לא היה אפשר להסתיר את התרגשותו.

 

פתאום אסטרואיד חדר את התקרה ומעך את הילד. מאז אף אחד לא יודע אם יש או אין חיים ביקום וכנראה שאף פעם לא נדע.

שחר נוימן
בן 9 וחצי

המשך:

האיש הקטן והמוזר חייך, ועלה על דוכן הנואמים. כולם השתתקו.
שמי הוא לין-סו, מיפן. הכוונה בגוש קקי מסריח, שמדמה את העולם, הוא החטאים של בני האדם. ישנם כל כך הרבה חטאים, עד שכדור הארץ כבר-“
סליחה, מר לין-סו?” צייצה ילדה קטנה מהקהל.
איני מסכימה עם דבריך. אמנם כדור הארץ מלא בחטאים, אך גם דברים נפלאים וטובים. מה העולם במקרה כזה?”
הו, במקרה כזה העולם הוא פרח נהדר, שצומח מתוך גוש צואה חסר תועלת. זה אומר שמכל חטא יוצא משהו טוב..”
הוא והילדה חייכו אחד מהשני, ופנו ללכת. הקהל היה המום, אבל גם מרוצה.

איילה בקי ורנר טבצ'ניק
בת 9 וחצי

המשך:

: “כל מה שנאמר כאן הוא שטויות במיץ! אמנם ידוע לנו מעט מאוד על היקום אבל לפחות אני יודע שלא צריך לנסות לגלות את משמעות היקום!”, אחד העיתונאים שאל: “אמנם הסברת את עצמך מצוין אבל למה הגדרת את היקום כחתיכת קקי?” האיש המסתורי ענה בשלווה: “פשוט מאוד, כי זה מה שהוא.” כולם (כולל הנואמים) היו חייבים להודות שהוא צודק, האיש נהיה מפורסם ושיתף את הידע שלו עם העולם עד סוף ימיו.

אלונה גרובייס
בת 10

המשך:

כולכם צודקים! ” הוא אמר בכל אחד מכם יש יקום, ובו אתם מחליטים. אצל כל אחד יש תשובה אחרת ביקום שלוכולם רצו למחוא לו כפיים, אך הוא נעלם.
אף אחד לא יודע שבעצם הוא זה שברא את היקום הראשון ויצר את כולם.

מיקה טבול
בת 10

שלחו את ההמשכים
לסיפור החדש בנושא

היקום

המשך:

 “ליקום עצמו אין ערך כלל” חייך הנזיר והקהל נידהם “לעולם יש. לעולם שלנו. לעולם שאנחנו יוצרים בשביל עצמינו” הוא זקף את ראשו “רואים את זה?” הוא הצביע על צלקת ארוכה לאורך ראשו המגולח. “כשהייתי כבן עשרים קראה לי תאונה איומה. נכנסתי למוות קליני למשך חמש דקות. חמש דקות של שקט מוחלט. בלי מחשבות, חלומות או שום דבר כזה. זה היקום חברים! הוא רייק ושחור, מתמלא רק בזכות מחשבותינו. לחמש דקות העולם שלי קרס, היתפוגג, נעלם. הייקום עדיין היה שם אבל העולם לא. ולא רק שלי, אלה גם של חברי ומשפחתי שראו את מצבי כחסר תיקווה. קצת מהעולם שלהם קרס, מותיר רק חור לשחור הזה בעוד אני מסתכל על היקום, בלי לחשוב, בלי להרגיש, ורואה כמה מעט חשיבות יש לו. לא סתם אומרים כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו.” בהתחלה היה שקט. שקט כזה שהיה אפשר ממש לשמוע, ואז, מחיאות כפיים. מחיאות כפיים הציפו את האולם והנזיר שחייך בצניעות הזיל דמעה קטנה.

ימה עזרתי
בת 11 וחצי

המשך:

האולם השתתק והקהל הפנה פניו בציפייה.

“כוונתי, שהיקום קטן כמו חתיכת קקי כי יש יקומים מקבילים שביחד יוצרים יקום אחד!והוא לא מתכווץ או שאין לו סוף, כי יש לו סוף אבל הוא רחוק מאוד ואי אפשר להגיע אליו בגלל שכל יקום עטוף במשהו מיוחד שאי אפשר לעבור”.

רחש הפתעה עבר באולם והתחילה מהומה.

ואני? אני הלכתי הביתה משועמם בלי שום ידע חדש ועייף מהיום הארוך.

אחינעם רוטביין
בת 9

המשך:

תנו לי להסביר את עצמי,” אמר האיש המלוכסן, “היקום הוא קקי מסריח כי- קודם כול אתם צריכים להבין שאני ג’ודוקה מתקדם ומתאמן 5 פעמים בשבוע. ביום חמישי אחד, כשהלכתי לאימון ראיתי משהו מוזר: ראיתי צפרדע לבנה קושרת ילד של לטאות קטנות לעמוד, ואז בא חרגול והזמין אותם לשתות בירה אצלו בבית.”
“ואז הבנתי פתאום שהיקום הוא פשוט פסולת אורגנית מסריחה של חרגול, שמפריש את הפסולת האורגנית הזאת כבר לא מעט זמן. איך זה הגיוני? פשוט מאוד: החרגול הוא מסוג המנעחטליארן, שידוע וברור שהם מבלים 92/109 מהחיים שלהם בייצור פסולת אורגנית מסריחה וגם ידוע שהם חיים 962,872,692,990 שנות בני אדם.”
מובן שהיקום הוא למעשה גוש ענקי של פסולת אורגנית של כזה חרגול מסוג המנעחטליארן פשוט בגודל של 999,999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999 שנות אור. החרגול, המוזכר למעלה, ייצר לו פסולת אורגנית מסריחה בשקט עד שמישהו שם לו טי-אן טי בתוך המכנסיים, וככה נוצר המפץ הגדול(החרגול עצמו לא נפגע מההתרחשות כיוון שהוא מאוד גדול. אף חרגול לא נפגע במהלך המחקר).”

עמית פלג
בן 9 וחצי

המשך:

כשהכל השתתק והרוחות נרגעו באולם, הנזיר התחיל לדבר והסביר את דבריו:

״כוונתי בקקי שאנחנו חלק קטן מהיקום, כמו שהקקי שיוצא מגופנו הוא שאריות של מזון שאכלנו. היקום הוא גדול ומיוחד. לשאלה האם ליקום יש התחלה וסוף, לא ידועה לי התשובה״.

כשהנזיר סיים לדבר, כולם פטפטו בקול רם וחשבו על דבריו״.

תמר יחיל
בת 8 וחצי

המשך:

האולם רעש מאוד במשך כמה דקות, ואז כשנהיה שקט, וכולם הביטו בנזיר, הנזיר המשיך בדבריו:

״כוונתי שקקי, כמו גלקסיות ויקום, גם הוא נוצר באופן טבעי. זה אומר שלעולם לא יהיה סוף ליקום״.

האנשים באולם הסתכלו על הנזיר מופתעים ומאוכזבים כי קיוו לתשובה ברורה.

דניאל יחיל
בן 8 וחצי

המשך:

כל הקהל הביט האיש הקטן בתדהמה, אתמול, אמר האישון, בשעת המדיטציה הקבועה שלי, נגלה לפני אינושי, האדון הרוחני העליון לבוש קימונו וכובע קש. אמונה יפנית מטופשת… מילמל הרבי זאקוב בזילזול, האיש התעלם והמשיך בדבריו –שין, אמר אינושי, האם אתה יודע מהו היקום? אינסוף? תהיתי, לא ולא! ענה אינושי בכעס, היקום הוא רק גוש קקי קטן ומסריח! מתי כבר יבינו את זה?! ונעלם.

ואני, שינו קאמי, כאן כדי לתת לעולם תשובה, ולהיפתר מהמטרד המעיק הזה!

פתאום הקולות התחלפו מגיחוכים ולחישות לתשואות רמות, כולם באולם יוניברס מחאו כפיים רמות  לאיש הקטן, חוץ מהכומר, הרב והאסטרופיזיקאית.                                                                                                                                                                                             

בועז זפרן
בן 11

המשך:

ואז עלה הנזיר לבמה ואמר “אני סתם אמרתי את זה כדי למשוך את תשומת לבכם ותקשיבו לי…

עכשיו אני אגיד לכם למה באתי לכאן. 

כאשר הסתכלתי לכוכבים מסביב הבנתי שזאת הדרך היחידה להעלות לסדר היו את הנושא החשוב שישמור לנו על היקום והוא משבר האקלים.

אם כל אחד מאתנו יאכל פחות וייעשה פחות קקי ככה נשמור על העולם מפני התמוטטות היקום… 

אני רוצה לתת לכם זמן לחשוב על זה אם אתם מאמינים לי תגידו. האנשים דיברו והתלבטו וענו כן למה לא? נשמע הגיוני”

עמית ינקוביץ
בת 7 וחצי

המשך:

אני לא כמו שאר האנשים שעלו לבמה היום מתעסק דווקא בשמירה על היקום ולא חקירתו.

כל הקהל ישב בשקט והקשיב לכל מילה ומילה גם אנו הצופים בבית נשארנו פשוט מרותקים.

תבינו הוא התחיל לדבר מהתחלה והפעם בקול שקט ורגוע, אני נולדתי בסין אך אינני יכול לומר שגרתי שם.

מאז היותי קטן תמיד הייתי שם לב לדברים הקטנים שאנשים עושים ולאט לאט שמתי לב שהמון אנשים פשוט מלכלכים בלי לשים לב את כדור הארץ שלנו. הייתי בן 12 ופתאום עלה בראשי רעיון.

אני צריך לבוא לטייל בעולם ולעלות את המודעות לסביבה הנקייה שלנו.

אני כאן היום בשביל לומר לכם: הילדים, ההורים המורים והחוקרים שעוד מעט היקום שלנו יהפוך להיות גוש גדול של קקי וזבל. בשביל שדבר כזה לא יקרה אני רוצה שתצטרפו אלי וביחד אנחנו נשמור על הסביבה נקייה.

כל הקהל היה בשקט ופתאום מישהו התחיל למחוא כפיים ואחריו כולם.

 

שניות אחדות לקח לכל הקהל לקום על רגליהם ולצעוק ביחד כן!!!

עמית ינקוביץ
בת 7 וחצי

המשך:

האיש המסתורי אמר: “פעם, לפני שהיקום היה קיים בכלל, היו רק 3 דברים: 1.כוכב אחד ענקי במיוחד, בגודל היקום שלנו, 2. פיל ענקי שלעומתו הכוכב היה בגודל אבטיח, 3. כמובן, ריק. הפיל היה רעב מאוד אחרי מיליארדי שנים שבהם לא אכל, אז הוא החליט לאכול את הכוכב. אחרי שהוא אכל אותו הוא  עשה קקי קטן ומסריח. טוב, קטן יחסית לפיל, בשבילנו הוא הקקי היה בגודל היקום כולו. עם הזמן בקקי התחילו להיווצר גלקסיות וכוכבים, אבל עדיין שרר שם בלגן מוחלט. יום אחד הפיל היה צמא. ובזמן שהפיל רחרח את הריק הוא בטעות שאב את הקקי אל אפו. הקקי גרם לפיל להתעטש ולהתעטש עד שהקקי עף והתחיל להסתחרר בריק. חלק ממנו הפך לכוכבים, חלק למטאורים וחלק הפך אפילו לנו, בני האדם. הוא השתתק לרגע. והפיל? הפיל עדיין מסתובב בחלל, מנשנש את הירח ושותה חלב משביל החלב.

רוני אוחנינה
בת 10 וחצי

המשך:

היקום,” פתח ואמר, “הוא הרי גדול מאוד, ככל הידוע לנו. ענק אפילו, אם תרצו. יש להניח שלעולם לא נוכל לדעת באמת מהם גבולותיו, על אחת כמה וכמה להגיע אליהם.
ובכל זאת אנחנו מנסים ואז מנסים שוב, מחשבים כל מני נוסחאות קטנות ומצחיקות ומאמינים בכל מני פרשנויות לדברים שנכתבו בימי קדם, ושוב ושוב מגיעים למסקנה שאנחנו רק חיידקים זעירים על ראשה של נמלה קטנה בקצה היקום, ואז שולחים עוד אסטרונאוט או שניים לחלל כדי שיחזרו ויספרו בדיוק את זה. אבל כשהאסטרונאוטים בחלל, למרות שהם אוהבים אותו מאוד, הם לא חולמים אפילו לגעת בו בידיים חשופות ולא מוכנים בשום פנים ואופן לשהות בקרבתו ללא מסיכות חמצן מיוחדות, ואז למרות זאת לוקחים כמה גושים שלו ומביאים לכדור הארץ. עכשיו, ההתעסקות הזו בחלל היא בדיוק כמו התעסקות בקקי של כלב- לא נושמים לידו, לא נוגעים בו ישירות, ואז זורקים אותו לפח.” הוא עצר לרגע, אומד במבטו את הקהל קמוט המצח, ומיד המשיך בדבריו.
“כן כן, גבירותיי ורבותיי, כדור הארץ הוא פח הזבל של היקום! וכי איך הוא יכול להיות משהו אחר, לאחר שהתעסקנו בו, זיהמנו אותו והרסנו אותו בצורה יסודית כל כך, ואחר כך עוד העזנו לחלום לטוס לכוכבים אחרים במקום לפתור את הבעיות שמחכות לנו בכוכב שלנו?
“ולכן,” סיים וחיוכו הפך לפתע לחיוך ניצחון חד, “היקום כולו הוא חתיכת קקי קטנה ומסריחה שיש להתעלם ממנה בינתיים.”

הקהל שתק בתדהמה.
הנוכחים הפכו את הדבר בדעתם פעם אחת. ואז עוד פעם. חלקם הפכו בדעתם פעם שלישית. אפילו נשיא הסתדרות יוני הבר, ג’אפר לטייר, שהיה אורח כבוד בכנס, הפך בדעתו פעם וחצי לפני שחזר לויכוח הסוער שניהל בלחישות עם מנהלת הסתדרות המתמטיקאים העולמית בדבר גמישותן המחשבתית של תולעי גומי תחת תנאי מיקרו-כבידה ביונית.
הקהל המשיך לשתוק, עדיין נדהם.
בסופו של דבר התחילה מישהי מהיושבים, ילדה קטנה כבת שמונה, למחוא כפיים בהיסוס. אנשים אחרים הצטרפו אליה, וכהרף עין כל הקהל כבר היה על רגליו ותשואות סוערות נישאו אל הבמה עליה עמד האיש המוזר.
לא עבר זמן רב בטרם דבריו של האיש התפשטו כאש בשדה קוצים בערוצי התקשורת והרשתות החברתיות, ו-ויכוחים סוערים בדבר משמעות דבריו, נכונותם, השפעותיהם על העולם ובגדיו נפוצו עד מהרה. הנאום הקטן שנשא שינה את העולם ואת התייחסות החברה ליקום, אבל האיש האלמוני והמוזר נעלם ברגע שירד מן הבמה ולא נראה יותר.
הדבר היחיד שבטוח הוא שמאותו יום לא נשלחו עוד חלליות ואנשים לחלל, וכך יהיה עד לרגע שבו כל הבעיות הארציות ייפתרו.

נעה פלד
בת 13 וחצי

המשך:

האיש הקטן והמוזר פתח: “אתמול ישבתי בשרותים. בקקי שלי ראיתי חתיכות מלפפון ועגבניה שלא לעסתי טוב. פתאום חשבתי שהירקות צומחים מתוך הקקי, ואז חשבתי שיש עוד הרבה דברים מופלאים בתוך הקקי. יקום קטן ומסריח. בגלל זה אני חושב שהיקום הוא קקי”. כולם התרגזו, סילקו את האיש הקטן, ובחרו בנאום של הנקה הוכוונקה.

אורי דוידוביץ
בן 8