עומרי המשיך: “שהמדענים מגלים בסוף ש…”

פתאום נשמע הקול של יובל “תעצור, הכריזה מופעלת!”

שרון ועמית הביעו קול של ביאוס “אוף!! ממש רציתי לדעת את הסוף!!”

עומרי המשיך להסביר ליובל את הסיפור:

המדענים חוזרים לכדור הארץ ולוקחים ילדים:

נירית ילדה בת 12 מפרדס חנה, אורי ילד בן 14 מתל אביב ואורטל ילדה בת 13 מאילת.

הם עלו לחללית והם ראו את ה”חייזרים” ממאדים. בעיני הילדים הם נראו ילדים שונים לגמרי. הם עלו לחללית המסע ארך בסך הכל חצי שעה. לאחר סיום הטיסה הם ראו את היעד, מאדים!! הילדים ראו פארקי מים ענקיים, קניונים, פארקי ממתקים וכל מה שילד היה רוצה.

אבל לפני שיצאו מהחללית המדענים אמרו להם להישאר כמה דקות כי יש להם מספר דברים להגיד:

‘קודם כל, תודה רבה שהסכמתם לבוא אבל יש לנו “תקלת חשמל” בגינה לא נוכל לטוס ונצטרך להשאיר כאן ילדים’ הוא אמר תוך כדי שפרוס חיוך על פניו. “איזה כיף” אמרה נירית “כן, זה ארץ החלומות, אנחנו נחייה כאן!” עד שלפתע נשמעה צעקה: אחד הילדים מה”חיזרים” צעק “לא! אל תעשו את זה! הוא רשע! הוא לא באמת מדען, הוא שיקר לכם! לפני כמה שנים המדען הזה בא אלינו הוא אמר לנו אותו דבר אבל אז…” “תסתום את הפה או שאני…!” המדען עצר את החייזר.

נירית אורטל ואורי הבינו שאין להם בררה הם יקפצו מהחללית אל ה’חור השחור’ בתקווה שיגיעו לכדור הארץ.

הילדים קפצו אוחזים בידם של האחר. ו”שלוש שתיים אחת.. קפצו!” שלושת הילדים קפצו ל’חור השחור’ בלי חשש כי הם ידעו שהם ביחד לא משנה מה. עבר. עברו יום, יומיים הילדים לא דברו אחד עם השני לא אכלו לא שתו, רק חיכו שיגיעו לכדור הארץ.

לאחר יומיים וחצי הם הצליחו לנחות על כדור הארץ בשלום. הם נהרו אל הבמה הכי גדולה בעולם. יותר מ-25,842,573,847 אנשים היו בקהל. הם נאמו בשמחה ובביטחון (מיד אחרי שאכלו שתו וישנו 11 שעות). הקהל שאל אלפיי שאלות אבל הם לא ענו אל אף אחת מהם. הדבר היחידי שהם הסכימו לומר זה:

“עברנו מסע קשה, לא שתינו לא אכלנו פחדנו בלי סוף אבל בחיים לא היינו מוותרים על המסע הזה.  פגשנו חברים חדשים התגברנו על פחדים שלא חשבנו שאי פעם ייקרו לנו, והכי חשוב הרגע שהגענו הביתה. פגשנו את החברים ואת המשפחה, אכלנו את האוכל האהוב עלינו אבל הכי מרגש לנאום פה מול מיליארדי אנשים”

“שרון שרון”, מה אמא? את מאחרת לסרט הזה שלך עם עמית.” “מה?” שרון הייתה מופתעת והמשיכה “אני.. הרגע.. ראיתי את ה… אה.. זה היה חלום…” “מה? שרון תתארגני. את מאחרת” שרון לא ענתה, אבל חיוך עלה אל פניה.

אה.. ולגבי השדרנים סתם לא היה להם כוח לנקות את הפופקורן של כולם אחרי הסרט, או שלא…