סיפורים לילדים הסיפור שאינו נגמר
בכל גיליון מתפרסם סיפור ללא סוף, והמנויות והמנויים מוזמנים לשלוח לנו את הסוף שהם כתבו. חלק מההמשכים מתפרסמים בגיליון המודפס, וכולם מתפרסמים כאן בדיגיטל. כמו כן ניתן לקרוא באתר סיפורים לילדים בקליק כאן.
סיפורים לילדים הסיפור שאינו נגמר
בכל גיליון מתפרסם סיפור ללא סוף, והמנויות והמנויים מוזמנים לשלוח לנו את הסוף שהם כתבו. חלק מההמשכים מתפרסמים בגיליון המודפס, וכולם מתפרסמים כאן בדיגיטל. כמו כן ניתן לקרוא באתר סיפורים לילדים בקליק כאן.
תקציר הסיפור שהופיע בגיליון עשן
הֶחבֵּאתי לה את הסיגַריות, קניתי לה מַסטיקים, גזרתי לה כַּתָבות שמַסבּירות כמה זה מסוּכּן לַבּריאוּת והִדבַּקתי לה אותן בְּכל מינֵי מקומות. מה לא ניסיתי כדֵי לעזור לְאימא להיגָמֵל?! העישוּן של אימא חונק אותנו, ואנחנו כל הזמן רבות על זה. אחַר צוהרַיים אחד, כְּשֶחזרתי מבֵּית הספר, פתחתי את דלת הבַּית, ולא תַאמינו מה קרה...
המשך:
הבַּית היה נקי וּמצוּחצָח,
מלֵא בְּרֵיח טוב של פרחים וּבושֶׂם. אבא ואימא עמדו בַּסלון יחד ואמרו לי: יש לנו
חדשות טובות בִּשבילֵך! מֵהַיום אף אחד לא מעשן פה יותר! אַת צודקת מאוד שהִתעקַשת
עם אימא על הנושֵׂא הזה.
רוּת דָנִיאֵלוֹב, בת 9,
מרְחוֹבוֹת
המשך:
בַּבַּית עמדו שלושה שוטרים,
וכל המִשפָּחה שלנו והשוטרים אמרו: “בָּאנו לעצור את אימא. אסוּר לעשן
בַּציבּוּר!” אני הִתחַלתי לִבכּות ולצעוק ואמרתי: “לא, לא, אני לא
מוּכנה!!” והשוטרים אמרו: “אבל העישון מַפריע לך!!” ואני אמרתי: “אבל
לא עד כדי כך!!” ואז הִשתעַלתי נורא והִתעורַרתי, והֵבַנתי שחלמתי את הכול
ושצעקתי מתוך שֵינה. אימא באה להרגיע אותי, והיה לה שוב הרֵיח של הסיגַריות
מֵהיָדַיִים – אבל כבר לא היה לי אִכפּת בִּכלל.
לִירִי לֵוִי, בת 10 וחצי,
מפֶּתַח תִקְוָוה
המשך:
שָמעתי את אבא ואימא
מִתוַוכּחים. הם לא שׂמו לב שֶאני שָם, אז הִמשכתי להִתחַבֵּא מֵאחורֵי הדלת. אבא
אמר: “אַת רואה שזה מפריע לה וּלְכולנו!” ואימא אמרה: “אבל מה אני
אֶעשׂה? זה כֵּיף לי! זה כיף לי!” ואבא אמר: “לא הכול בַּחַיִים זה כֵּיף,
צריך להִתחשֵב”. ואז קפצתי מֵאחורֵי הדלת, וּשנֵיהם קפצו מֵרוב התַדהֵמה
לראות אותי, ואני אמרתי להם שיֵש לי פְּשָרה: אימא תעשן רק בַּחוץ בַּמִרפֶּסת,
ולא בְּתוך הבַּית. שנֵיהם אמרו שזה רעיון מְצוּיָן, ושאני ילדה חכמה וּבוגֶרת,
ושכָּכה נַעשֶׂה מֵעכשָיו. מֵאז אנחנו חַיִים כולנו בלי בַּית מַסריח. אומנָם
המִרפֶּסת קצת מסריחה, אבל זה בסדר.
אוֹפִיר טַל, בן 9 וחצי,
ממוֹדִיעִין
המשך:
לא ראיתי כלום מֵרוב העשן.
בָּרחתי החוּצה והלכתי לַשכֵנים, אבל גם שָם היה עשן. אז ברחתי לַבַּית של סבתא,
אבל גם שם היה עשן, ואז הֵבַנתי שזה בִּכלל לא עשן של סיגַריות – זה עשן של
שׂרֵיפה בִּגלל הקַיץ והקוצים.
יַהַב בֶּן שְלֹמֹה, בן 8, מיְרוּשָלַיִם
שלחו את ההמשכים
לסיפור החדש בנושא
ניקיון
מנויים שלנו ורוצים להשתתף?
היכנסו לאזור האישי
הצטרפו אלינו ללא התחייבות והשתתפו!
