סיפורים לילדים הסיפור שאינו נגמר

“אפשר לשׂים חציר על הדשא ולגרום לה ללכת לְכיוון הדשא וזה יְפַנֶה אֶת המַעבר.” הִסכּמתי מייד לַהצעה של אימא ואז שאלתי: “אבָל אימא, מֵאַין נשׂיג חציר?” אימא אמרה: “אני מַכּירה חווה שקוראים לה ‘בֵּית האיכָּר’. אולי ניקח מִשָם חציר?” “יאללה”, אמרתי, וחשבתי: העיקר שנספיק להגיע לַחוג שלי. “אבָל”, שאלתי אֶת אימא, “הכביש חסום! איך נוכל להגיע לחווה?” ואימא אמרה: “היא נִמצֵאת חמש דקות הליכה מִפֹּה, אפשר להספיק ללכת ולחזור, ולא נראֶה לי שעד אז הכביש יִתפּנה.” “טוב”, אמרתי. יצאנו לְכִיווּן החווה. הקַפְנו את הכּביש והלכנו בַּדשא שלוש דקות. ואז הִגענו לִצריף קטן שבתוכו היה איכר. הוא שאל אותנו: “מה אתם צריכים?” ועניתי לו: “אנחנו צריכים קצת חציר כי יש פרה שחוסמת לנו את הכּביש ואנחנו חייבים למהר כי יש לי חוג.” האיכר חִייֵך ואמר: “תִקחו בשִׂמחה, יש לי פֹּה שֶפע של חציר.” לקחנו קצת חציר, הודֵינו לו והלכנו בחזרה לְכִיווּן הכּביש. הִגענו לפרה ושַׂמנו אֶת החציר על השוליים של הכְּביש. הפרה ראתה מייד אֶת הֶחציר והִתחילה ללכת לַכּיוון שלו. היא הִתקדמה והִתקדמה והתקדמה לאט־לאט עד שנֶעלמה לגמרי מהכּביש. כולם צעקו לנו מהמכוניות: “תודה! תודה! תודה!” ופינו לנו אֶת המַעבָר. נסענו והִגענו בְּדִיוק בַּזמן לַחוג. עברתי את המבחן בשלום ועכשיו יש לי חגורה כתומה!