סיפורים לילדים הסיפור שאינו נגמר

על השלג מצוידת במעיל וכובע צמר שבקצהו פונפון צעדה… אלינה! אחותו הקטנה שאליוט כל כך אהב.

היא השמיעה קולות מוזרים כאילו היא יצור קטן וחסר ישע. אליוט מיהר ללבוש מעיל וכובע (שמשום מה היו כבר מונחים מוכנים על השולחן) ויצא החוצה. בחוץ הוא הסתתר מאחורי עץ הציץ וראה את אלינה מורידה את הצעיף את הגזר את הכפתורים ואת שאר האביזרים. אחר כך הוציאה את המקלות שהחזיקו את האיש ורצה משם כשהיא מפילה את הגזר.

לאחר מכן, הוא עקב אחריה לפינה מאחורי השיחים, שם ראה, שלושה אנשי שלג. שניים מהם עם הצעיף והכפתורים שהוא קיבל מאמא,  ואחד בלי כלום שעליו שמה אלינה את הצעיף והכפתורים שלקחה עכשיו. אליוט שם לב שלאף אחד מאנשי השלג אין גזר בתור אף. הוא יצא ממקום מחבואו ואמר: “אלינה?!” היא קפצה בבהלה והתנשפה “אליוט!” היא קראה “מאיפה צצתה?!”  

אליוט התעלם מהשאלה ושאל “אלינה מה את עושה?” היא נאנחה והתחילה להסביר: ” אז ככה, הכל התחיל ביום הראשון של השלג לא היה לי מה  לעשות כי כל החברים שלי בנו אנשי שלג ואני לא יכולתי להצטרף בלי חומרים וכשביקשתי מאמא היא אמרה שהיא הביאה  לך את החומרים. אמרתי לה שאין לי מה לעשות והיא אמרה שתלך לחפש לי אבל אז היה לה טלפון והיא היתה צריכה לענות ואחר כך היא כבר שכחה את זה.  אז מוקדם בבוקר קמתי וראיתי שבנית איש שלג ושאפילו לא שאלת אותי אם אני גם רוצה למרות שסיפרתי לך שכן. אז נעלבתי ופירקתי את אולוף איש השלג לקחתי את האביזרים ובניתי לי חבר אבל אז גיליתי שנפל לי האף אז למחרת  כשלקחתי את האביזרים שוב השארתי אותו וגם היום הפלתי .”ומה הקטע עם הקולות?”שאל אליוט. 

במשחק שלי אני יונק דבש שכשהוא היה גוזל הוא נפל מהקן ואנשי השלג הצילו אותו.” הסבירה אלינה “אני מצטערת שהרסתי את אנשי השלג שלך.” היא הוסיפה “גם אני מצטער כל כך התרגשתי שלא שמתי לב” ענה לה אליוט והם התחבקו. “אז… רוצה ליבנות יחד איש שלג?” שאל אליוט “ברור!” ענתה אלינה והם החלו לאסוף את הדברים.  “רגע” אמר אליוט “כשיצאתי המעיל והכובע כבר היו מוכנים על השולחן ממש כאילו מישהו תכנן את כל זה יש לך מושג על מה אני מדבר?” “האמת שגם אני הרגשתי ככה” אמרה אלינה. “מוזר… טוב מה זה משנה יאללה בוא נמשיך” היא הוסיפה והם המשיכו. 

מהמרפסת הסתכלה עליהם אמם היא צפתה בהם צפתה וחייכה לעצמה.