האתר משתמש בקובצי Cookies לצורך תפעול ומדידה. מידע נוסף במדיניות הפרטיות.

הסיפור שאינו נגמר

בעיניים מגוון מדורים אינטראקטיביים
המשתפים את הילדים והילדות!

בכל גיליון מתפרסם סיפור ללא סוף, והמנויות והמנויים מוזמנים לשלוח לנו את הסוף שהם כתבו.

חלק מההמשכים מתפרסמים בגיליון המודפס, וכולם מתפרסמים כאן בדיגיטל.

מנויים שלנו ורוצים להשתתף?

תקציר הסיפור

שהופיע

בגיליון ׳מרפסת׳

לַמֶלך פּוֹמְפִּידוּר נולד נֶכדו הרִאשון. המלך הִתכּונן לצֵאת אֶל המרפסת המַלכוּתית כּדֵי לשֵׂאת נאוּם לְתושָבֵי המַמלָכה וּלהַציג בִּפנֵיהם את יורֵש העֶצר. קהל רב הִתאַסֵף מתחת לַמרפסת וחיכה לַנאוּם, אך אז גילה המלך שהנסיכה והרך הנולד נֶעלמו. פִּתאום הִגיעה אחת המְשָרתות וקראה: “אדוני המלך, לא תַאמין מה קרה…”

אַלוֹנָה שֶרְמָן, בת 10

“מה קרה”? שאל פּוֹמְפִּידוּר המֶלך, והמשָרֶתת הֵשיבה: “אִיזַבֵּלָה ירדה בַּמדרֵגות אֶל חַדרהּ וּפִתאום קפאה בַּמקום ונפלה על בִּרכֶּיהָ בִּזמן כשפּוֹמְפִּידוּר התינוק בְּיָדֶיהָ!” המלך השיב: “אוֹי ואבוֹי,! מה קרה לְאִיזַבֵּלָה?! היא מֵעולם לא הִתנַהגה ככה!” המשָרֶתת הִמשיכה: “ואז אִיזַבֵּלָה קמה בִּמהירוּת ופּוֹמְפִּידוּר כִּמעט עף מיָדֶיהָ, אבל בְּמזל לא קרה כלום. היא פרצה בְּבכי וּברחה אֶל חַדרהּ”. המלך אמר בְּקול מוּפתע: “אִיזַבֵּלָה מֵעולם לא הִתנַהגה כךכה,. יכול להיות שהיא נִפגְעה ממני?” “יש מצב,”, אמרה המשָרֶתת., “רֵד לְחַדרהּ ותִבדוק מה שְלומהּ”. כְּשֶנִכנס המלך לְחַדרהּ של אִיזַבֵּלָה, הוא ראה אותה יושבת על מיטָתהּ ובוכה יחד עם פּוֹמְפִּידוּר וּבוכה. המלך נִדהם ואמר: “אִיזַבֵּלָה, אני מִצטַעֵר אִם פָּגַעתי בך”. הנסיכה אִיזַבֵּלָה הֵרימה את רֹאשהּ מֵהכּרית ואמרה: “לא אבא, אתה לא פגעת בי, ואני לא פגעתי בך, פשוט נִזכַּרתי בְּסבּא פּוֹמְפִּידוּר, שהָיה פֹּה מלך לפָנֶיךָ, ואיך שהַיום הִתיַיחסתי אלֶיךָ,. זה לא היה יפֶה מצידי בִּכלל. אני מצטַעֶרת”. המלך הֵשיב: “גם אני מצטַעֵר,. הִתיַיחסתי אלַיִיך בְּצוּרה לא מכַבֶּדת,. אַת זו שצריכה להַחליט איך יקראו לַתינוק שלך”. 

גֶפֶן בְּלוּמֶנְפֵלְד, בת 12

“מה? מה קרה?” שאל המלך. “הנסיכה ברחה!” אמרה המשָרֶתת. “מה?!” צעק המלך, “אני צריך לִנאום בְּעוד שתֵי שנִיות מול כל המַמלָכה! מה עושׂים? היא ברחה עם התינוק”? “כן…” ענתה המשָרֶתת, וּפִתאום הם שמעו את כל הקהל מוחֵא כַּפַּיִים. “מה זה? לָמה הם מוחאים כַּפּיים? עדַיִין לא עליתי לַמִרפֶּסת”. המשָרֶתת יצאה אל המִרפֶּסת, והמלך ראה שגם שם היא המוּמה. הוא רץ אל המרפסת (בְּדִיעֲבַד, זה לא היה הרַעֲיון הכי חכם שלו), והקהל רק מחא כַּפַּיים חזק יותר. הוא ראה את הבת שלו עומדת בַּמִרפֶּסת עם התינוק ונואֶמת: “שלום לכם, נְתינים נִכבָּדים…”

מַתָן שֶפַע דוֹלִינְסְקִי, בן 11

“הטְרוֹלִיגוֹנִים חטפו את הבת שלךָ.” המלך יָדע מִייָד מה לעשׂות. הוא שלח את צבָאו אל הטְרוֹלִיגוֹנִים והודיע לְתושָבֵי המַמלָכה: “נְתינים יקרים, אני יוצֵא לִקרָב עם הטְרוֹלִיגוֹנִים כּדֵי להַחזיר את בִּתי”. שֶקט הִשׂתָרֵר בַּקהל, אך המלך לא היה יכול לחכּות. הוא עלה על סוסו ודהר עם צבָאו אֶל מְקום מְגוּרֵיהם של הטְרוֹלִיגוֹנִים. כְּשהוא וחַיָילָיו הִגיעו, הוא ראה את בִּתו מוּקֶפת בִּטְרוֹלִיגוֹנִים וּקשוּרה לְגזע עץ. התינוק היה בְּיָדֶיהָ. המלך פּוֹמְפִּידוּר סָפר עד שלוש והוא וּצבָאו הִסתַערו. בְּסופו של דבר הם ניצחו. המלך שִחרר את בִּתו אִיזַבֵּלָה והִציג לִנתינָיו את פּוֹמְפִּידוּר הרביעי.

רוצים לתת לילדיכם מתנה שתלך איתם לכל החיים? 

הסיפור החדש להמשך

התאריך האחרון לשליחת ההמשכים: 6 ביוני 2026

כתבה: לירון גולוד

מִישְקָה קם בַּבּוקר והֵציץ מבַּעד לְחַלון בֵּיתו, שהיה בָּעיר לְבוֹב שבְּאוּקרַאיְנָה. ערֵימות השֶלג הִצטַבּרו בָּרחובות, המְכונִיות נֶעטפו לבָן, ורוּחַ קרה נָשבה בְּחוזקה. מִישְקָה דַוְוקא שׂמַח – סוף־סוף יוּכל להִשתמֵש בַּגָאלוֹשִי החדשים שלו! שָבוּע לִפנֵי כן אמר לְהורָיו: “אני חַיָיב שתִקנו לי גָאלוֹשִי חדשים! הגָאלוֹשִי שלי מתפָּרקים לגַמרֵי, הבוץ והשֶלג חודרים פנימה, וכל כף הרֶגל שלי נִרטֶבת. אתם רוצים שאֶהיה חולֶה?!” 

“לא לא, אנחנו נִקנה לךָ גָאלוֹשִי חדשים!” אמרה אימו. 

“המפפ,” רטן אבִיו, “בְּכל שבוע אנחנו צריכים לקנות לךָ זוג חדש! או שֶאתה מאַבֵּד אותם, או שהם נֶהרָסים – איך זה יכול להיות? אתה חַיָיב לשמור טוב יותר על הגָאלוֹשִי שלךָ, מִישְקָה”.

“אני יודע, אבא, אני מַבטיח שאֶשמור עלֵיהם!” הִתחַנֵן מִישְקָה.

הגָאלוֹשִי, כְּפי שֶוַודַאי הבַנתם, היו מין עַרדָלַיִים – נעלֵי גוּמי לִנעילה מֵעל נעלַיִים רגילות להגָנה מִפּנֵי הרטיבוּת. ואכן, מִישְקָה קיבל גָאלוֹשִי חדשים, אדוּמים ונוצצים. הוא הִתלבֵּש הֵיטב בְּהרבּה שכָבות חמות, שתה חלב חם, וּבְהִתרַגשוּת נעל את נעלָיו וּמֵעלֵיהן את הגָאלוֹשִי היָפים שלו. בַּדֶרך לְבֵית הספר היְלָדים הִבּיטו בו בְּקִנאָה. רוּבּם נָעלו גָאלוֹשִים מְרוּפָּטים, מְשוּפשָפים בַּקצָווֹת או מְחוֹרָרים בָּאֵזור הקִדמי של כף הרֶגל.

“גָאלוֹשִי גְלִיש-גְלָש! גְלִיש-גְלָש גָאלוֹשִי!” הוא שר וגלש, גלש ושר.

שְעות בֵּית הספר עברו עלָיו בַּנעימים. הוא קיבל ציוּן גָבוה בַּמבחן בְּמָתֵמָטיקה, וגם לא נתנו הרבה שיעוּרֵי בַּיִת. בְּסוף הַיום פנו כל היְלָדים אֶל המקום שבּו רוּכּזו כל הגָאלוֹשִים. מִישְקָה חיפּשׂ את הגָאלוֹשִי שלו, אבל לא מצא אותם!

“אוֹי, אֵיפֹה הגָאלוֹשִי שלי? מישהו ראה את הגָאלוֹשִי שלי?!” היְלָדים נִענעו בְּרֹאשם לִשלילה.

“אבל… הם חדשים… רק עכשָיו קנו לי…” 

מִישְקָה כִּמעט בכה. הוא היה בְּצרה גדולה. הוא חשש מה יַגידו הורָיו, אבל חמוּר מִכּך – הוא לא היה יכול לחזור הבַּיְתה לְלֹא גָאלוֹשִי! השֶלג בַּחוץ הִמשיך להֵיעָרם, והוא עמד בְּבֵית הספר חסַר אוֹנים ולא יָדע מה לעשׂות…

 

איך הסיפור ממשיך?

שלחו לנו את ההמשך שלכם

מלאו את הפרטים וכתבו את המשך הסיפור שיצרתם.

תודה ששלחתם

אלינו

הפרטים וההמשך שלכם התקבלו אצלנו.
תודה שהשתתפתם במדור הסיפור שאינו נגמר!

סל הקניות שלך ריק כרגע.

חזור לחנות

הסל שלך

הצטרפו כמנויים דרך פייפאל:
כתבו לנו את שמות 2 גיל' המתנה שתרצו לקבל * חובה
טלפון שלכם * חובה
הצטרפו כמנויים דרך פייפאל:
כתבו לנו את שמות 2 גיל' המתנה שתרצו לקבל * חובה
טלפון שלכם * חובה