האתר משתמש בקובצי Cookies לצורך תפעול ומדידה. מידע נוסף במדיניות הפרטיות.
מנויים שלנו ועוד לא רשומים לדיגיטל? לחצו כאן וקבלו משתמש להשתתפות במדורים ועוד מגוון תכנים בדיגיטל!

סיפורים לילדים הסיפור שאינו נגמר

בכל גיליון מתפרסם סיפור ללא סוף, והמנויות והמנויים מוזמנים לשלוח לנו את הסוף שהם כתבו. חלק מההמשכים מתפרסמים בגיליון המודפס, וכולם מתפרסמים כאן בדיגיטל.
כמו כן ניתן לקרוא באתר סיפורים לילדים בקליק כאן.

סיפורים לילדים הסיפור שאינו נגמר

בכל גיליון מתפרסם סיפור ללא סוף, והמנויות והמנויים מוזמנים לשלוח לנו את הסוף שהם כתבו. חלק מההמשכים מתפרסמים בגיליון המודפס, וכולם מתפרסמים כאן בדיגיטל.
כמו כן ניתן לקרוא באתר סיפורים לילדים בקליק כאן.

תקציר הסיפור שהופיע בגיליון הקודם בנושא 'כוכב'

נִמְרוֹד הוא ילד בַּיְישן וּמוּפנָם שאוהב לִצפּות בְּ'מַסָע בֵּין כּוֹכָבִים', אבל יש לו בְּעָיה: הוא דומֶה מאוד לְכוכב הרֶשת המְפוּרסם ג'וֹנִי קַפְצוֹנִי, שהוא אַקְרוֹבָּט ולַהטוּטָן מִקצועי. בְּכל פעם שנִמְרוֹד הולך בָּרחוב מבַקשים ממנוּ חתימה וּמִתלַחשים מֵאחורֵי גַבּו, והוא אינו יודע מה לעשׂות. אבל הַיום קרה משהו מְיוּחד: ג'וֹנִי קַפְצוֹנִי בִּכְבודו וּבְעַצמו הִגיע לְבֵיתו של נִמְרוֹד והִציע לו להַעלות לָרֶשת סִרטון מְשוּתף, וכך יבינו כולם שהם בְּעֶצם שנֵי אנשים נִפרָדים. נִמְרוֹד מִתלַבֵּט: מִצד אחד, הוא אינו רוצֶה לְהֵיחָשׂף, וּמִצד שני, אולַי ככה יפסיקו להציק לו...

המשך

הִסכַּמתי, ואַחרֵי כמה יְמֵי אימוּנים הֶעלֵינו את הסִרטון לָאִינְטֶרְנֶט. זה היה די כֵּיף, וּממש קִיוִויתי שיָבינו שֶאנחנו לא אותו בן אדם. אבל… זה לא הִצליח. קיבלנו תגוּבות כמו “איך הוא עשׂה את זה?”, “אֵיזה מגניב!” ו”זה ממש נִראה כְּאילוּ יש שם עוד מישהו!”. בַּסוף כבר לָמַדתי לִחְיות ככה ואפילו הִתחַברתי עם ג’וֹנִי קַפְצוֹנִי.

דָנִיאֵל מוֹרִיסוֹן, בת 9 וחצי, מֵהוֹד הַשָרוֹן


המשך

חשבתי אֵיזה שֶהוא זמן ובַסוף הֶחלטתי שלֹא. ג’וֹנִי עשׂה פַּרצוּף נֶעלב ואמר: “טוב, בְּסדר, לא צריך,” והלך. אחרֵי שָבוּע, כְּשֶאימא יָצאה מֵהבַּית לִקנִיות, ראיתי אותו פִּתאום נכנס לַבַּית שלנו, את ג’וֹנִי קַפְצוֹנִי! אז צָעַקתי עלָיו: “גנב! צֵא מכָּאן!”. הוא הֵשיב: “מי, אני? אני לא גנב, הרֵי זה הבַּית שלי…”. אמרתי לו שזה לא הבַּית שלו והוא אמר שאימא הִשׂכּירה לו את הדירה. כל העִניָינים האֵלֶה נִראו לי קצת מוּזרים, אז הלַכתי מִשם. אחרֵי זה אימא שָאלה אותי: “לָמה אתה לא בַּבַּית?”. סיפרתי לה את כל הסיפור והיא אמרה שלֹא הִשׂכַּרנו לו שוּם בַּית. נִבהַלתי. לְמוחרת עלו לָרֶשת סִרטונים שֶאני והוא עושׂים בהם בְּיַחד גַ’גְלִינְג. כאן ממש נִבהַלתי. ואז פִּתאום השעון צִלצֵל וקמתי מֵהמיטה לְעוד מופַע אַקְרוֹבָּטִיקָה.

נִיתַאי טַל, בן 9, מתֵל אָבִיב


המשך

לָקח לי זמן לָצֵאת מֵהַהֶלם, ואַחרֵי הִתלַבּטוּת קשה הִסכַּמתי, כי בְּכל זֹאת – מי הבּן אדם שלֹא יִרצה לעשׂות סִרטון עם הַיוּטְיוּבֶּר הכי גדול?! הוא הִתחיל בְּתַרגיל הגַ’גְלִינְג הקָבוּע שלו והִדהים אותי, ואז אמר לי: “עכשָיו תורךָ”. אוֹי, הִגַעתי לַמצב הכי גרוּע שיָכולתי לבקש. שָאַפתי אֲוִויר, אָזַרתי אומֶץ ואָמַרתי לְג’וֹנִי שֶאני לא יודע לְלַהטֵט. אבל אז ג’וֹנִי הִציע רַעֲיון מַבריק: נחליף חוּלצות, הוא יַעשׂה את התַרגיל, וכולם יַחשְבו שזה אני. בְּעֶצם אני אקַבֵּל תְהילַת עולם חינם. עשׂינו את התַרגיל וקיבלנו המון צפִיוֹת ולַיְיקים. אבל אז ראיתי את הַתגוּבות של היְלָדים מֵהכּיתה שלי: “טוב נִמְרוֹד!” “אֵיזה מַגניב'”! וחשבתי: אוֹי לא! הִסתַבַּכתי… וּבענק!

נָדָב פלק, בן 10, מתֵל אָבִיב

המשך

ואָז עלה לי רַעֲיון ואָמַרתי לו: “אולַי נַעשֶׂה סִרטון שאַתה עושֶׂה גַ’גְלִינְג ואז אני נכנס לִקרַאת הסוף ואומר: ‘זה לא אני, זה ג’וֹנִי’. מה אתה אומר?”. ג׳וֹנִי ענה: “וָואלָה! זה רַעֲיון טוב! בוא ננסה אותו”. ג׳וֹנִי הִתחיל לצַלֵם, אני כבר הייתי מוּכן להַגיד את המִשפּט, אבל פִּתאום נפל לְג׳וֹנִי כדור אחד מֵהגַ׳גְלִינְג. הייתי בָּטוּח שזֶהו, הכול נֶהרס, אבל שָלַחתי את יָדי אל הכַּדור והִצַלתי אותו בָּרגע האַחרון. מֵרוב הֶלם שָכַחתי להגיד את המִשפּט, אבל כַּנִראֶה כולם כבר הֵבינו את המֶסר בְּעַצמם.

אֲרִיאֵל יָמִין, בן 12, מחָרִיש


המשך

עָמדתי כמה רגָעים בְּשֶקט ואז שָאַלתי את ג’וֹנִי: “איך יכול להיות שֶאנחנו דומים כל כך?”. תוך כּדֵי השׂיחה גילינו שנולַדנו בְּאותו יום וּבְאותו בֵּית חולים. שנֵינו הוּפתַענו והֶחלַטנו יחד לִבדוק אִם יש לזה הֶסבֵּר. אחרֵי כמה ימים של חיפּוּשׂים בְּאַלבּומֵי תמוּנות ושׂיחות עם בּנֵי המִשפָּחה הִתבָּרֵר שהמִשפָּחות שלנו הן קרובות־רחוקות. לָכן אנחנו דומים כל כך. כמה ימים אחַר כך נִפגְשו שתֵי המִשפָּחות. ג’וֹנִי צילם סִרטון קצר שבּו סיפר לָעוקבים שלו שֶאני לא הוא אלָא נִמְרוֹד, קְרוב המִשפָּחה שלו. מֵאז כולם הִפסיקו להִתבַּלבֵּל בֵּינינו, ואפילו נִשאַרנו חבֵרים טובים.

כַּרְמֶל גוֹלְדְבֶּרְגֶר, בת 10 מיְרוּשָלַיִם

שלחו את ההמשכים
לסיפור החדש בנושא

מזרח

בעיניים מגוון מדורים אינטראקטיביים המשתפים את הילדים והילדות!
מנויים שלנו ורוצים להשתתף? 
היכנסו לאזור האישי

הסיפור החדש להמשך

התאריך האחרון לשליחת ההמשכים: 6 בספטמבר 2026

כתבה: לירן גולוד

“בּוֹקר טוב, נמָלים יקָרות! הִגיע הזמן לקוּם!”

מַלכּת הנמלים של הקן המִזרָחי הגדול הֵעירה את הנמָלים שלה בְּקולהּ העָנוֹג. השעה הייתה כבר שש בַּבּוקר והִגיע הזמן להַתחיל בָּעבודה. “השמש כבר עלתה אל השמַיִים, נְמָלוֹנֶת”, רָכנה מַלכּת הנְמָלים מֵעל מָתִילְדָה הקטנה. “קדימה! לשַפשֵף מְחוֹשים וּלהִתאַרגֵן!”

טוּר הנמלים היה מוּכן בְּתוך זמן קצר, מְחושֵיהן זקוּרים, בְּדַרכּן להַתחיל בַּצעידה. הן יָצאו מַערָבה, אֶל עֵבר השׂדות המוֹרִיקים, שם חיכו להן גַרגרֵי חיטה רבּים כּדֵי שיַעמיסו אותם על גבּן ויובילו אותם אֶל הקן. הן עקבו אחַר הרֵיח של הקן, שנדף מגוּפן והִתעַרבֵּל בָּאֲוִויר, וכל שהיה עלֵיהן לעשׂות היה ללכת בְּעִקבותָיו בְּטוּר אחד ארוך.

בַּשׂדֶה מָצאו הנמלים אוצָרות רבּים והִתלַהבו מאוד – לא רק חיטה אלָא גם שׂעוֹרה, תירס, עלים טעימים ואפילו פֵּירוּרים של עוּגִיות שאָכל שם אֵיזה חַקלַאי גַרגרָן. “העוּגִייָה הזֹאת שלי!” הִכריזה מָתִילְדָה והֶעמיסה על גבּהּ עוּגִייַת שוקולד ענקית וּכבֵדה מאוד. “אוֹי, זה קצת כבד…” היא נֶאנחה, אבל הייתה נחוּשה בְּדַעתהּ להָביאהּ אל הקן.

הן כבר היו מוּכנות לצעוד בַּחזָרה אל הקן שלהן, אבל אז, לְפֶתע פִּתְאום… ספּלאאאש! גל אדיר של מַים נשפּך מֵעל לְרֹאשן, ניתַז על הקרקע ויָצר שלוּלית גדולה. שְמוּאֵל האיכּר, שדחס בְּעליזוּת עוד ועוד עוגִיות לְפִיו, לא שׂם לב כלל שהוא מְרוקֵן את דלי המַים על חבוּרת הנמלים!

הן הֵחלו להִתרוצֵץ לְכל עֵבר. הרֵיח של הקן נמחק, והן לא יָדעו הֵיכן הן וכֵיצד יַחזרו מִזרָחה, אֶל הקן שלהן. מָתִילְדָה ניצבה מול המַים, שנִדמו לה כאגם ענקי, והִבּיטה כֹּה וָכֹה. היא לא ראתה את חַברותֶיהָ, היא לא ידעה הֵיכן היא, וּמְחושֶיה העיֵיפים לא הִצליחו לזַהות שום רֵיח מוּכּר. ואִם לא היה דַי בְּכל זה, הרֵי שעוּגִייַת השוקולד הֵעיקה על גוּפהּ והיא רָכנה שְפוּפה אֶל הקַרקע. “מה לעשׂות?” היא חשבה בְּיֵיאוּש. כֵּיצד תִמצא את הכִּיווּן הנכון לְעֵבר הקן המִזרָחי ותַחזור לבדה הבַּיְתה?

הצטרפו כמנויים דרך פייפאל:
כתבו לנו את שמות 2 גיל' המתנה שתרצו לקבל * חובה
טלפון שלכם * חובה
הצטרפו כמנויים דרך פייפאל:
כתבו לנו את שמות 2 גיל' המתנה שתרצו לקבל * חובה
טלפון שלכם * חובה